דף נלווה זבחים ג

מניין לנו בוודאות שגט שנכתב ללא כוונה מיוחדת לאישה הספציפית (סתמא) – פסול? שאלה זו עולה כחלק מסתירה הנידונה בזבחים דף ב. לאחר ארבעה ניסיונות לא מוצלחים למצוא מקור ברור, הגמרא מגיעה לבסוף להוכחה חד-משמעית ממשנה במסכת גיטין, הקובעת באופן ברור שגט חייב להיכתב לשמה – בכוונה מיוחדת עבור האישה שמקבלת אותו.

הסוגיה מציגה ארבע קושיות על דברי רב, העוסקים במקרים שבהם קורבן נפסל עקב כוונה לא נכונה. הקושיות בוחנות מצבים שבהם הכוונה הייתה שונה במעט (למשל, עבור סוג אחר של קורבן) או לא קשורה כלל. הסתירות נובעות מ:

• דיני גיטין
• דיני טומאה בכלים (מה נחשב לחציצה שמעכבת מעבר טומאה)
• השוואות פנימיות בתוך דיני הקורבנות עצמם

כל קושיה נבחנת לעומק ונפתרת, ובכך מתחזקת ההבנה המדויקת של השפעת הכוונה על תוקף הקורבן – ובהרחבה, גם על תחומים הלכתיים נוספים.